אריה ש. איסר פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. למד באוניברסיטה העברית בירושלים גיאולוגיה ולאחר מכן התמחה במחקר משאבי מים באזורים צחיחים. לאחר מלחמת ששת הימים גילה מאגר מים ענק מתחת לסיני והנגב ועל כך קיבל פרס ארנסט ברגמן לפיתוח הנגב. יצא בשליחות ארגון המזון והחקלאות של האו''ם- אונסק''ו והמחלקה לשיתוף פעולה בינ''ל של משרד החוץ לארצות מתפתחות לייעוץ ופיתוח משאבי המים שלהן.
ב1975 עבר לגור עם אשתו מרגלית לקריית שדה בוקר שם הקים את המרכז למשאבי מים במכון לחקר המדבר של אוניברסיטת ב''ג בנגב. מכון זה משמש כיום מרכז מחקר של מים באזורים צחיחים בעל מוניטין בינלאומי. היה תושב קריית שדה בוקר עד 1998.
בעשור האחרון חוקר גם את השפעת התחממות האקלים על משאבי המים בעולם בכלל ובאזורנו בפרט וכתוצאה מכך על ההיסטוריה. על סמך מחקר זה הגיע למסקנה שאזורנו עומד בסכנת התייבשות עקב ההתחממות הגלובלית. פרסם מאמרים ומספר ספרים בהוצאות בינ"ל וכן ספר בישראל על השפעת שינויי האקלים בעבר כמפתח להבנת העתיד.
על הישגיו המדעיים קיבל בשנת 2003 פרס הנשיא של האגודה הבינ''ל של ההידרו-גיאולוגים ובשנת 2005 חברות כבוד של האגודה הישראלית למשאבי מים. ובשנת 2010 פרס בן גוריון תשע''א על פעילותו המימוש חזון בן גוריון בפיתוח הנגב ובשנת 2011 פרס איגודי המים על מפעל חיים.
עוסק גם במחקר הפן הפילוסופי של המדע בעיקר בנושא התפתחות התבונה בעולם החי בכלל ובחברה האנושית בפרט. מלבד פרסום כמאה עשרים מאמרים ופרקים בקבצים מדעיים ועשרה ספרים בתחום המקצועי, פרסם גם ספר, מאמרים ושירים המבטאים את השקפותיו בתחום הפילוסופי ואת חוויותיו במדבריות העולם.
