תמיד אהבתי קלפים...
עד שלא התחלתי ללכת בשביל האחד שנועד בשבילי, לא יכולתי לדעת שהלכתי בדרכים עקיפות.
תמיד אהבתי קלפים. אהבתי את הדרך שבה הם מצליחים להעלות דברים אל פני השטח ואל המודע - דרך של משחק וחוויה
ויצירת שיחה כנה ופתוחה בין אנשים. אהבתי את היכולת הטמונה בקלפים - היכולת ליצור קירבה ואינטימיות בין זרים וקרובים כאחד,
ולגרום להם להיפתח ולשתף ולחשוף רגש ולהבין דברים על עצמם, דברים שעד לאותו רגע הם לא עצרו לחשוב עליהם.
ואולי כל כך אהבתי קלפים פשוט בגלל שעמוק בפנים ידעתי שזוהי דרכי כאן בעולם.
בשנה האחרונה יצרתי את המותג "ניתן באהבה" - קלפים למודעות, ערכים ותקשורת לילדים ולמבוגרים.
הדרך שבה הכל קרה היתה רצופה בקסם:
אני מעצבת גרפית במקצועי. במשך שנים עבדתי במגזינים ובהוצאות לאור, עד שלפני ארבע שנים הגיע לעולם בני האהוב איתמר,
ואתו יצאתי לדרך עצמאית. בחרתי לעבוד מהבית.
כאם יחידנית זו הייתה כנראה החלטה אמיצה, למרות שאני לא הרגשתי כך. הקולות השקולים מסביב טענו שלעזוב את העבודה
זהו צעד לא אחראי וב"מצבי" כדאי שתהיה לי משכורת קבועה. אבל אני ידעתי שלא אוכל לגדל ילד לבד אם אמשיך לעבוד במערכת עיתון תחת דד-ליין לוחץ ושעות לא שעות, ומשכורת - אמנם קבועה אבל בהחלט לא מספיקה למשפחה - קטנה ככל שתהיה.
בתקופה ההיא, שבה עזבתי את מקום עבודתי, ליווה אותי סיפור אחד קטן שפעם שמעתי. הנה הסיפור:
סיפור קטן על צפרדעים ואנשים
היה היה פעם מירוץ של צפרדעים.
המטרה הייתה להגיע לראש מגדל גבוה. אנשים רבים התכנסו כדי לצפות במירוץ ולעודד את הצפרדעים.
המירוץ יצא לדרך.
למעשה, האנשים לא באמת האמינו שהצפרדעים מסוגלות להגיע עד למעלה.
"אין טעם! הן לא יצליחו אף פעם! אין להן שום סיכוי!"...
כך אמרו בעודם צופים בצפרדעים המטפסות.
ואכן, הצפרדעים לאט לאט התייאשו מהטיפוס הקשה, ואחת אחת ויתרו וירדו מהמגדל.
האנשים למטה המשיכו: "באמת חבל על הזמן! תרדו, אתן לא תצליחו לעולם!"...
אחרונות הצפרדעים שעוד המשיכו לטפס התייאשו גם הן וירדו מהמגדל.
כולן, חוץ מצפרדע קטנה אחת שלא עצרה לרגע.
אחרי שעות רבות של מאמץ עצום הגיעה הצפרדע הקטנה לראש המגדל.
כל הצפרדעים הנדהמות והאנשים המופתעים רצו אליה כדי להבין איך היא עשתה את זה.
כשהצפרדע המנצחת הגיעה אליהם נוכחו כולם לראות שהיא חירשת...
הסיפור הקטן הזה עם המסר החזק והפשוט שבו חיזק אותי אז, וממשיך לחזק אותי גם היום ולהזכיר לי שאפשר.
לפני כשנה, שלוש שנים אחרי שנולד איתמר, וקצת לפני החגים של השנה שעברה, היה רגע מסויים של הבנה עמוקה והחלטה אמיתית
וכנה בתוכי. בדיעבד זה היה הרגע שבו בחרתי להפסיק לפחד ולהתחיל ללכת בדרך שלי.
החיים שלי מאז קיבלו תפנית חדה והפכו למשהו אחר.
השינוי היה מיידי - יומיים לאחר שהתקבלה ההחלטה ההיא הגיעו אלי מסרים בחרוזים וכאילו הוכתבו לי בתוך הראש בצורה מושלמת כמעט.
המילים שראיתי על צג המחשב שלי הפעימו אותי בדיוק, בפשטות וברוך שבהם.
בשילוב נסיוני כמעצבת גרפית נוצרו ערכות הקלפים "שירת המלאכים" ו"מסרים בשביל הלב".
(בהמשך נוצרה יחד עם חברה ערכה נוספת - "עלי דרך לניגון הלב").
הדרך ממש נסללה לפני והדברים התרחשו כאילו מעצמם. תוך חודשיים של עבודה קשה ומאומצת אך מלאה בחדווה של יצירה,
היו ערכות הקלפים מוכנות.
תחושתי לכל אורך הדרך (ועד היום) היא שמישהו לוקח אותי ביד ומראה לי את הדרך.
תחושה של נס ופלא.
הדרך שבה התחלתי ללכת היא חדשה ומופלאה. היא מפגישה אותי עם מקומות שלא הכרתי בתוכי. מקומות של עוצמה וידיעה וביטחון בעצמי.
היא לוקחת אותי דרך שבילים שעד כה העדפתי לעקוף, ופתאום הייתי חייבת להתמודד איתם ולהתנסות בהם - שיווק למשל (מה לי ולזה?...), פתאום ראיתי שאני די טובה בזה.
אני מוצאת ומגלה בתוכי יכולות "חדשות" שתמיד היו שם, אך לא קיבלו ביטוי.
אני מודה כאן על המתנה הנפלאה שניתנה לי ומאחלת לכולנו שנלך בדרך שתעצים אותנו.
המשך עשייה מבורכת לכולנו, שנלך תמיד בדרך תומכת ואוהבת
אורלי שמש
ניתן באהבה - בית לעיצוב גרפי ויצירה
קלפים למודעות, תקשורת וערכים לילדים ולמבוגרים
