…“עברתי כבחלום בין המוני האדם השרים בקולי קולות 'דוד מלך ישראל, חי חי וקיים'. חלפתי על פני טנקים וג'יפים בריטיים עמוסים בילדים צוהלים ומריעים, כשדגלים מתנופפים ביניהם... פילסתי דרכי בין ההמונים המתנשקים והצוהלים, כולם צועקים 'מזל טוב'. וחזרתי לשקט שבחדרי, כדי לחלוק עמכם את הלילה הבלתי נשכח הזה."
(29 בנובמבר 1947)
נערה אמריקאית מגיעה ארצה בסוף שנת 1947 עם מלגת לימודים לשנהבאוניברסיטה העברית ונקלעת להתרחשויות ההיסטוריות הסוחפות את היישוב בארץ – מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל. היא מתגייסת ל"הגנה" ומשרתת כחובשת במצור על ירושלים. לאחר מכן היא עוברת לשרת במודיעין חיל האוויר, שזה עתה נולד, ומאוחר יותר הייתה אחראית על הקמת מערך המרפאות בבסיסי חיל האוויר בצפון הארץ.
במכתבים שהיא כותבת אל משפחתה בארה"ב, היא מתארת ברגישות, בנימת הומור ובחוש היסטורי נדיר את המאורעות הדרמטיים בעת התרחשותם.עשרות שנים נשמרו המכתבים על-ידי הוריה ולאחר מותם נמצאו, תורגמו לעבריתונכרכו לספר. הקורא עשוי לחוות – דרך מכתבים אלה ודרך המסמכים והצילומיםהאוטנטיים מאותה תקופה שצורפו אליהם – את מאבקו של העם היהודי למען עצמאותו ואת האווירה ששררה ביישוב היהודי עם הקמת מדינת ישראל.
זהו מסע נדיר אל שורשי ההוויה העברית הארצישראלית דרך עיניים אמריקאיות ש"הציצו ונפגעו".
צפורה פורת, סופרת, עורכת, מתרגמת, יועצת פרסום,עדת ראייה לאירועים ההיסטוריים ומרצה מבוקשת מאוד.אחת מנשי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) אשר נטלה חלק במאבק למען עצמאות המדינה ונשארה בארץ מאז ועד היום.