אלה הם מכתבים אישיים, מרגשים ויוצאי דופן של בת לאמה היקרה מכל.
ראשיתם ביום השביעי למותה של האם, ועל כן ההתכתבות היא בהכרח חד-סטרית.
בד בבד עם זעקת הלב הדואב והגעגועים האינסופיים, נחשפים הקשרים ההדוקים שבין השתיים, דמותה של האם האהובה, כישרונותיה המגוונים, פיסות מחייה הלא קלים, מלאי אתגרים ויצירתיות .
תוך כדי הכתיבה נחשפת גם הבת בעצמה, באופן הבעתה הכן, הספונטני, ושבו זמנית אינו נעדר ריסון עצמי, בהעלאת מראות וניחוחות מילדותה המאושרת בברית המועצות, בסיפור האירועים והעיכובים בדרכה של המשפחה לישראל.
מאוחר יותר תהווה האמנות עבור השתיים מפלט ומוצא לביטוי עצמי. איזכור ביקורים משותפים במוזיאונים (רובם בפריז),משחזר חוויות מלבבות ומעשירות. ואף על פי שגם דפים אלה אינם נטולי נוסטלגיה, הם מפתיעים במבזקי אור מְפִיגֵי עננות ומרחיבי דעת.
בהמשך, ברגש עמוק שאינו מאפיל על בקיאותה באמנות הפלסטית, הבת משתפת את הקוראים בהתבוננות ביצירות אמה, העיזבון הערכי והייחודי שהותירה.
כמאה צילומים של פסליה וציוריה משתלבים בהתכתבות מרגשת זאת ומעניקים למכלול נופך מאיר עיניים ונוגע ללב.