בשעת בוקר מוקדמת, על גג בטון של בנין דו-קומתי, נפגשים אלקידיק ארכיבלד טלבוט-צב צעיר בן מאתיים שנה, וסלומה מוסקדור-זבובה מבוגרת בת שש-עשרה שעות.
"אתה רוצה להיות חבר שלי?", שאלה הזבובה בקול צייצני וחלוש.
"לא רוצה ולא רוצה! ענה ברוגז ארכיבלד הצב... מה את כבר מסוגלת לתרום?"
"אני יכולה לתרום דבר אשר נדיר למצוא בימינו," אמרה סלומה הזבובה והשתתקה. לאחר הפסקה קצרה הוסיפה, "אני מסוגלת לתרום אהבה, המון אהבה".
הצב והזבובה הם אלגוריה לשני ניגודים, המתגברים על הפער שכמעט אינו ניתן לגישור והופכים לחברים בלב ובנפש. הם שוברים את מעגל הבדידות בו הם שבויים, ומעניקים זה לזו מתובנות חייהם:
"אנו צריכים לחיות לפי כללי ה'כאילו'", אומר הצב לזבובה. "להיות יותר חופשיים ולא כבולים לכל כללי המסורת של בני מיננו".
"ואתה יודע את הכללים האלה?", שאלה סלומה בהתפעלות.
"אז ככה", המשיך ארכיבלד, "התחילי לעבוד כאילו מעולם לא היית זקוקה למשהו, התחילי לאהוב כאילו מעולם לא נפגעת ממישהו, פצחי במחול כאילו אף אחד אינו מביט בך, התחילי לשיר כאילו אף אחד אינו שומע והתחילי לחיות כאילו גן עדן הוא כאן, עלי אדמות".
לא משנה עם מי תזדהו, עם הצב או הזבובה, כי אם שני היצורים הללו הצליחו לבנות חברות אמת, אז גם אתם תצליחו.
ספר מרהיב הפונה לנוער ומבוגרים כאחד, מלווה באיוריו הנפלאים של המאייר וולף בולבה.