"סיבתיות" או "למה כתבתי את הספר הזה?"
כתבתי את הספר הזה
כי
קרה משהו,
כדי
שיקרה משהו,
לפני
שיקרה משהו.
שמעון שי שלום חי [מצב זמני] ופועל [כשאינו ישן] בארץ ישראל. הוא נולד ומתגורר בנתניה, עיר קסומה ותוססת שעוד לא אמרה את המילה האחרונה [השד יודע למה הכוונה בכך].
בגיל ארבעים החזיר את כרטיס הסופרמן שלו להנהלה והחל להתנהל לאטו. כך החל לראשונה לשים לב למה שקורה סביבו.
בספר שבידכם ליקט כמה מן החוויות, התובנות, האשליות וההארות שנתפסו בתודעה המתפתחת שלו מאז שהזדכה על הדעות הקדומות והרגשות השלילים שהוטמעו בו בילדותו, עת היה מוגדר על פי חוק כקטין חסר ישע (יו, איזה משפט ארוך).
פה ושם הזיל דמעה על מראות, אמרות, חוויות והתנהלויות [אני נגנב מהמילה הזו] שאִפשר להם, בחוסר אחריות לא מודע, לחדור לתוכו בתקופה שנעשה בגיר ואחראי למעשיו. למזלו, חדל מכך לאחר ששם לב שאין בכך כל תועלת.
כדי לשרוד הגה את הפתגם האלמותי:
"החיים – זה מכאן והלאה"