יח"צנות שחצנות וקצת חריף (גרסת השירותים)

"יח"צנות שחצנות וקצת חריף" (גרסת השירותים

ספר התרומה הגדול - פרויקט החברים למען ילדים חולי סרטן

או

איך גורמים לבחורות, אלכוהול ומועדוני לילה להפוך למעשים טובים?

 

כאשר יוסי לחם (איש עסקים וצלם מחונן בן 32) ועידו מינקובסקי (אשר הפך לאיש תקשורת "ותיק" עוד בהיותו בן 27) נפגשים לכתוב ספר יכולים לצאת אחד משני דברים: ספר על אהבות, פילוסופיות, ריגושים, אלכוהול, אוניברסיטה וקריירה או גיוס תרומות.

אך רק לעתים.. כמו במקרה הזה.. מתרחשים השניים יחדיו....  

 

יוסי לחם ועידו מינקובסקי (פירוט בהמשך על השניים) נפגשו ב-2001 במה שנקרא "קפה דשא" של אוניברסיטת חיפה. מאותו היום ועד לכתיבת שורות אלה, לא נפרדו (כמעט) כלל. עם השנים החוויות נשזרו אחת בשנייה, בנפשו של האחד אל תוך ליבו של האחר. בחורות, מסיבות, לימודים, כניסה לחיים הבוגרים ובעצם כל שלב אפשרי של החוויה הישראלית כפי שנפרסה על פני שנות האלפיים. במרוץ השנים הפכו השניים ללב ליבה של הסצינה החיפאית.  כן, אנו יודעים, סצינה חיפאית.. זה מצחיק כיוון שזה כמו לכתוב כפר אפריקני עשיר או כלא פסטורלי.

 

בשלהי הקריירה של חיי הלילה, רגע לפני כניסתם ל"עולם האמיתי" החליטו השניים לתעד את שעברו במן יומן אירועים. מה שהתחיל ב-2007 ככתיבה למגירה או מקסימום אקט שנועד להרשים כמה בחורות אקראיות, הפך לפרוייקט חייהם שבסיומו החליטו לוותר על מיליארדי השקלים המובטחים לסופרים צעירים בישראל של שנות האלפיים ולתרום את כל ההכנסות לילדים חולי סרטן ושאר מחלות סופניות.

 

מתוך ה"אין כוונה" הזאת הופך "יח"צנות שחצנות וקצת חריף" לפסיפס דור ה-X וה-Y. התלבטויות קורעות נפשות, לצד פזיזות קיצונית, החלטות הרות גורל לצד ניסיונות עלובים להשפיע על העולם, אהבת החומר לצד התייסרות הנפש ובעיקר.. המון חן.

 

 

את הספר מקדישים השניים לאמהות שלהם. שלומית מינקובסקי ז"ל ולאה לחם ז"ל אשר נפטרו בטרם עת ממחלת הסרטן. אמנם, המוות של האמהות של שניהם, עיצב אותם ביחד ולחוד אך יחד עם זאת התעקשו השניים לצחוק למוות בפרצוף ולעתים זה נראה כאילו האמהות שלהם חברו יחדיו כמו בניהן, יושבות שם על ענן וצוחקות בחזרה למטה. כך הם היו רוצים שזה ישתקף לעיני הקוראים. כך הם הצליחו. 

 

מתוך העמוד האחורי של הספר:

 

לרכישה: http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Product.aspx?ProductID=12923689