"שלושה בצל העבר" - ביקורת מאת יהודית בגן

שלושה בצל העבר/ מאת שולמית חרמש

זהו סיפורם של השלושה שהעבר המשותף ידע לחבור וגם לחצוץ ביניהם, שלושה גברים בשנות השבעים המאוחרות לחייהם כאשר יד המקרה מפגישה בינהם שוב לאחר שנוים ארוכות של ניתוק...

גדי, אביתר ודודי- אלה הם שלושה חברי ילדות שגדלו יחדיו בקיבוץ , כאשר גדי ואביתר הם ילדי המקום ודודי הוא ילד חוץ אשר הוברח מלבנון בגפו ישר לקיבוץ עוד לפני קום המדינה. כך גם יצא ששלושתם יחד הספיקו להתנסות בחוויות החינוך המשותף בקיבוצם, השכילו לטעום את טעמה של הלינה המשותפת וכך גם ידעו להיחשף, כל אחד בדרכו שלו, להתנהגויות פוגעניות מצד סביבתם הקרובה אשר ללא ספק השאירו צלקות קשות בנפשם הרכה לאורך שנים רבות...

השנים עברו להם וכך גם כל אחד מחברי השלישייה בנה חיים משלו, כל אחד מהם נישא והקים משפחה , כל אחד מהם למד ובנה קריירה מצליחה מאוד...בינתיים כל אחד מהם התאלמן מאישתו האחת והיחידה ...

בהחלט, המפגש המכונן בין השלושה מבשר חידוש הקשר משכבר הימים, הרי לכולם אותו הרצון להרגיש כתף חמה לידם, הרי כולם כבר בוגרים דיים בכדי לנסות לגשר על פערי הזמן , בכדי לנסות לשתף איש את רעיהו במצוקותיהם , בכדי לפתוח דף חדש של חברות חרף משקעי העבר הקשים שאגרו...

אכן, במקביל לחדוות המפגש והתרוממות הרוח הנלווית אליו, מרגישים כולם שהסכר הרגשי נפרץ מתחיל להציף אותם , צל האיבה הישנה בין אביתר וגדי מצליח להעיב על הדינמיקה של יחסיהם כיום גם אם הם מנסים לדוש ולנתח מחדש את םשר אותו הקונפליקט המתמשך שליווה את ילדותם ובגרותם...האם אכן ניתן יהיה לגשר על אותו הקונפליקט הישן , על כל אותם הסדקים הישנים שנוצרו בדיאבד?

האם אכן טבען של כל אותן צלקות העבר להגליד עם הזמן או שזה בלתי אפשרי למחוק כיום את כל אותם העלבונות הצורבים שנחרטו עמוק מאוד בנפשו של ילד מתבגר?

האם ישנו עדיין סיכוי כלשהו לחיים של שלושתם בצוותא במסגרת הדיור המוגן?

שלושה בצל העבר- רומן מרתק החושף אותנו לחווית הקיבוץ של ימי תקומת הארץ , חושף אותנו לסוגיית השיתוף האבסולוטי , לביטול ערך המשפחה הגרעינית , ללינה המשותפת ולעוד סוגיות חברתיות רבות המעוררות מחלוקת עד עצם היום הזה...

עלילת הספר כולה נעה וסובבת בין העבר לבין ההווה של הגיבורים שלנו, היא מנסה לסנכרן בין הקולות של כל אחד מהם, היא מנסה לעלות על חלק מן ההקשרים ועל חלק מהסיבות אשר בדיעבד גרמו לנזק בלתי הפיך לקשרי החברות הישנה...

ניכר שכותבת הספר המוכשרת כתבה אותו מדם ליבה, ניכר שחוויות הקיבוץ בו נולדה וגדלה זכורות לה היטב, ניכר שחווית השיתוף האבסולוטי של אותם הימים היא חוותה על בשרה שלה....

אכן, כתיבתה של שולמית חרמש רהוטה, קולחת ומרגשת מאוד על דמויותיה בשר ודם שלה , על האירועים המכוננים שחוו הגיבורים במהלך חייהם , על אותו פרץ הרגשות האדיר אשר משתחרר לאחר שנים רבות של סגר לבם...

ללא ספק , ממליצה מאוד על קריאתו של הספר המעניין והמרגש כל כך!

 

יהודית בגן