שבוע הספר

*עלויות:
הדוכנים הם בתשלום. ההוצאות לאור משלמות על כל דוכן בתל אביב למשל מעל 8000 ש"ח. ולזה יש להוסיף עלויות רבות של שינוע, כוח אדם, ציוד, קופות, חומרי אריזה, חשמל, עלויות חניה, אובדן שעות עבודה ועוד ועוד, כך שיוצא מאוד יקר ולפחות כפול ממחיר הדוכן עצמו. הוצאות לאור שחברות בהתאחדות המו"לים מקבלות הנחה משמעותית וגדולה מאוד על כל דוכן. אבל היות שהרבה מאוד הוצאות לאור, טובות וידועות, לא מצאו עניין בהצטרפות להתאחדות המו"לים ובחרו לא להיות חברות בארגון הזה הן משלמות את מלוא התשלום וזה מאוד יקר.

בנוסף לדוכני ההוצאות לאור יש מתחם של סופרים מקומיים, דוכנים קטנים בתשלום שמיועדים לסופרים מקומיים המעוניינים להציג בעצמם את הספרים שלהם במקום על דוכן של הוצאה לאור. במקרה כזה הסופרים הם אלה שמשלמים על הדוכן (מדובר בדוכן קטן ולכן העלות נמוכה בהרבה מדוכן רגיל של הוצאה לאור) ולוקחים על עצמם את הלוגיסטיקה הקשורה להפעלת הדוכן שלהם מדי יום. ומן הסתם במקרה זה הם מקבלים את כל הרווחים לעצמם.
 

*מכירות:
בשבוע הספר יש תצוגה של מאות אלפי ספרים בכל הדוכנים. רוב הספרים גלויים לעיני הקונים, שלא כמו בחנויות שהספרים ברובם על המדפים. מצד אחד זו חשיפה נהדרת, מצד שני והיות שהמבחר כל כל עצום, כך גם התחרות על לבם של הקונים. ולכן מכירת ספרים בשבוע הספר לא מובטחת. ומניסיון שלי לאורך יותר מ-20 שנות תצוגה בירידי שבוע הספר יש ספרים שנמכרים אך לצדם ספרים רבים שנמכרים מהם אך ורק בודדים ואף לא נמכרים כלל. זאת למרות שכולם מוצגים באותו אופן על גבי הדוכנים ביריד זה ליד זה.

*סופרים: אחד הדברים הנחמדים בשבוע הספר הוא האפשרות של הסופרים להיפגש ישירות עם קונים ולהציג בפניהם את הספר שלהם. יש סופרים שזו חוויה נהדרת עבורם הם נהנים מהמפגש עם הקונים. חותמים על הספרים שלהם, מצטלמים והדבר מהווה עבורם אירוע מהנה ומוצלח.

ויחד עם זאת יש סופרים שיוצאים מתוסכלים מהחוויה, הן כי הספר שלהם לא זכה למכירות כמו שציפו או בכלל לא, והן כי נאלצו להתעמת ולהתחרות עם סופרים נוספים שעמדו לצדם בדוכן, ויש גם כאלה שבאופיים הם לא הטיפוס שיעמוד ויקדם את ספרו מול אנשים.

יש סופרים שנוקטים במכירה אגרסיבית יותר מאחרים, הם פונים אל כל עובר אורח ביריד ומציגים את הספר שלהם וכמעט מאלצים אותו לקנות את הספר. ובאמת לפעמים הוא גם יקנה את הספר יותר מנימוס ולאו דווקא מתוך עניין :-).
 

*הוצאות לאור:
היות שעלויות הדוכנים גבוהות, והיות שהסיכוי להחזרים כספיים ממכירות לא מובטח כלל, יש הוצאות לאור שמוותרות על ההשתתפות בשבוע הספר, ויש כאלה ששוכרות בזהירות דוכן אחד או שניים כדי שלא ייגרמו להם הפסדים כספיים גדולים. בדרך כלל ההוצאות לאור שחברות בהתאחדות המו"לים יכולות להרשות לעצמן יותר דוכנים בשל ההנחה הגדולה שהן מקבלות.

*תמלוגים ועלויות לסופרים: ההוצאות הגדולות שמציגות על הדוכן ספרים או בכלל הוצאות לאור שמציגות ספרים שהם שלהם וכל הרווח הולך רובו ככולו לכיסן, יכולות להרשות לעצמן יותר חופש פעולה, ויכולות להסתמך יותר על רווחים ועל כיסוי עלויות הדוכנים.

מנגד יש הוצאות לאור שלוקחות את הדוכן עבור הסופרים ולא עבורן. הן עושות זאת כדי לתת לסופרים הזדמנות להציג את הספר שלהם ביריד. במקרה כזה הן נושאות בכל הלוגיסטיקה של הקמת הדוכן ותפעולו במשך כל 10 ימי שבוע הספר ואת התמלוגים כמעט במלואם מעבירות לסופרים. היות שהן לא מבססות את מימון הדוכן מרווחי המכירה, והיות שהן אינן מקבלות הנחה על הדוכן אלא משלמות מחיר מלא על כל דוכן, הן גובות דמי השתתפות מכל סופר כדי לסייע להם לעמוד בהוצאות קיום הדוכן.
 

*קונים ומבצעים:
כל הספרים שנמכרים בשבוע הספר נמכרים בהנחות גדולות. ציבור הקונים שפוקד את היריד מצפה לקנות ספרים בהנחות גדולות. מניסיון שלי לאורך הרבה שנים אנשים שמגיעים לדוכן עוד לפני שמסתכלים על הספרים הם שואלים: "מה המבצע שלכם?", "מה ההנחות שלכם?" התחרות בין הדוכנים לא קלה. יש הוצאות שמוכרות 4 ספרים בפחות ממאה ש"ח . יש מבצעי 2+1 יש מבצעי 50% 70% 80%. כל זה מקשה על הרווחיות.
 

קונים שמגיעים לדוכנים מגיעים עם תקציב מסוים, אם הם עברו על פני 5 דוכנים ו"מיצו" את התקציב שתכננו, אולי הם ימשיכו לעבור ולחלוף על פני עוד עשרות הדוכנים האחרים שביריד אבל כבר לא יקנו אלא רק יסתכלו. יש קונים שמגיעים פעם אחת ליריד ויש כאלה שמגיעים מדי יום שוב ושוב וחוזרים ועושים סיבוב וכל פעם קונים אולי ספר אחד, או קונים רק ביום האחרון של היריד שבו המחירים הכי נמוכים כי זה יום החיסול :-). יש קונים שמגיעים עם רשימה לפי שמות ההוצאות לאור, ועוברים לפי הרשימות ומגיעים אל דוכן ההוצאה כשהם יודעים אילו ספרים של אותה ההוצאה לאור הם רוצים לקנות.
 

במוצ"ש מצאת השבת עד חצות. בימי שישי סגור.